אפריל 2020
כולנו חווים תהליכים דרמטיים כאן בישראל וגם בעולם כולו. מצד אחד לפעמים זה מרגיש כאילו קיבלנו תפקיד של ניצבים באיזה סרט הוליוודי ועוד רגע נשמע את המילה “קאט” ונחזור לעיסוקנו. אבל מצד שני, קשה להקל ראש בתהליכים שעוברים עלינו.
הלכנו לישון בעולם אחד וקמנו לעולם אחר. נשיקות וחיבוקים הפכו למסוכנים, להימנע מביקור ההורים המבוגרים הפך להיות אקט של אהבה. דברים שהיו טריוויאליים רק לפני מספר שבועות נראים בימים אלה כלקוחים מעולם אחר. טיסות לחו”ל, מסיבות, מפגשים משפחתיים, לשבת במסעדה האהובה עלינו, לראות סרט בקולנוע, לצאת למשרד או לנהל את העסק שלנו, לצאת לריצת בוקר בעיר או בטבע לבד או בקבוצה ועוד ועוד… מה שנשאר לנו זה להישאר כל היום בבית. לא קל לנו, חובבי הטבע והשטח והאוויר הפתוח. מי היה מאמין, רק לפני חודש שלא נוכל לצאת מהבית, אלא רק לצרכים חיוניים…
“ריחוק חברתי” קוראים לזה, האמצעי האולטימטיבי להילחם במגיפה. בין אם קובעי המדיניות שיושבים שם למעלה צודקים או לא, אין לנו ברירה ומתישהו זה יגמר ונוכל אט אט לחזור לשגרה השוחקת שכל כך התגעגענו אליה. האומנם ?
אל תבינו אותי לא נכון, אין לי ספק שננצח את המגיפה, ייקח כמה זמן שייקח. אבל השאלה הגדולה היא – לאיזו שיגרה נחזור בדיוק ? התשובה היא כנראה מורכבת (כמו תמיד…) חלק מהדברים יישארו כפי שהם, לפני או אחרי המגיפה. אבל חלק מהדברים ישתנו וכנראה לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו. בטח לא בטווח הנראה לעין.
לאורך כל תקופת עבודתי כמאמן ריצה הייתי שומע מידי יום מתאמנים המתלוננים על עומס וקושי להספיק מה שהם רוצים ועל חוסר זמן למשפחה ועל כך שהם “לא מסוגלים לשמוע את עצמם חושבים”. וכעת ? מה כולם עושים כעת עם הזמן הפנוי ?
אין לי כוונה להשיא עצות בנושא ריצות, כושר גופני או מפגשי ZOOM כדי לשמור על שפיות, יש כאלה למכביר ברשת. אבל כן רציתי לשתף בכמה דרכי התמודדות שעוזרות לי (ואולי יעזרו גם לכם הקוראים)
- מציע להניח בצד את אסטרטגיית ה”מטרות” – בתקופה שבה כל המרוצים והאירועים מבוטלים. שווה למצוא עוגנים אחרים. בימי ממלכת אי הוודאות, שמירה על שגרת אימונים מינימלית (למשל) היא מטרה מכובדת. הדבר העיקרי הוא להמשיך לנוע.
- נצלו את הזמן כדי לבלות יותר בחיק המשפחה, זו המתנה הכי גדולה שיכולנו לקבל (וגם ככה אין הרבה ברירה ?) זה אולי נשמע קלישאתי אבל זו באמת תקופה ייחודית
- דרווין טען בזמנו שלא החזק שורד אלא זה המסתגל במהירות לשינוי. בימים אלה תכנון לטווח ארוך הוא יריה באפילה. אף אחד מאיתנו לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שנפגש עם כל החברים ונתחבק או מתי יהיה לנו את היכולת (או האומץ…) לעלות לטיסה ראשונה לאחר המשבר. אבל כאן ועכשיו יש לנו את המשפחה הקרובה מסביבנו, את ההורים לדאוג להם, את הפרנסה לשמר או אולי לשנות, להתאים מחדש. כל אלה דורשים פעולה כאן ועכשיו. אין למה לחכות
- והדבר הכי חשוב – קחו אוויר, תחשבו בבהירות. אנחנו רצי אולטרה, אנשי שטח ! אם אנחנו מסוגלים לטפס על הרים אז וודאי נצליח לעבור את התקופה הזו כשידנו על העליונה. למרות שהרוחות סוערות מסביבנו אני מאמין שבצורה כזו או אחרת כולנו נחזור לעשות את מה שאנחנו הכי אוהבים. ומה זה הדבר הזה ? לא צריך ללכת רחוק. התשובה נמצאת עמוק אצלכם
אז נתראה על השבילים בקרוב,
אילן
