לדעת לקרוא מפה, להשתמש במצפן או מכשיר GPS ,למצוא מסלול בטוח בין ההרים הם מיומנויות חיוניות עבור מטיילים, מטפסים, רוכבים באופני הרים וכמובן…רצי שטח. כישורים אלה, הבסיס למציאת המסלול המושלם בשטח, הופכים כל ריצת שטח לבטוחה ומהנה יותר. הביטחון שנובע מהידיעה לנווט בהרים ובשטח עוזר לנו להירגע, ליהנות מכל רגע ולקבל החלטות נכונות. המודעות למיקום, קריאת מפות וכיוון מצפן הם גם מהנים כשלעצמם.
אל תהיו תלותיים – כן, נכון שיש לנו GPS בימינו, אך טכנולוגיית הניווט הדיגיטלית אינה תחליף לכישורים חיוניים אלה. כפי שאסביר, טלפונים ניידים ומכשירי GPS צריכים למלא תפקיד תמיכה בלבד. מה קורה, למשל, אם לסמארטפון נגמרה הסוללה או שהוא נופל לנהר ? מה אם הקליטה היא על הפנים ? או שאתה תלוי במישהו בקבוצה שמנווט והוא או היא טועים? ככל שיותר אנשים שיודעים לנווט כך הקבוצה בטוחה יותר. גם אם אנו תמיד עוקבים אחר שבילים מסומנים היטב, הידיעה כיצד לנווט עם מפה ומצפן תמיד תועיל. כמה רגעים של הסחת דעת בזמן מעבר בצומת שבילים, ואנו עלולים להתקדם בכיוון הלא נכון וכעבור שעה בערך למצוא את עצמנו תוהים איפה לעזאזל אנחנו… זה קורה.
מודעות למיקום – הכל מתחיל כאן. מודעות למיקום היא המפתח . ללא יכולת זו, המיומנויות האחרות יהיו בטלות בשישים. מודעות למיקום היא יותר מאשר רק לדעת היכן אנו נמצאים. מדובר בהתבוננות מודעת ומתמדת בדברים סביבנו ורגישות להבחין בציוני דרך חיוניים, זו כמעט תחושה אינטואיטיבית לנוף סביבנו. מודעות טובה למיקום הופכת את ההתמצאות ליותר קלה. התמצאות (או אוריינטציה) היא היכולת לקבוע את מיקומנו על ידי התייחסות לאובייקטים או ציוני דרך קרובים. זה תלוי ביכולת לקשר בין מה שאנו רואים סביבנו למה שאנו רואים במפה. לוקח זמן לפתח את זה, אבל עם תרגול קבוע זה מגיע.
מפות טופוגרפיות – אין כמו goggle Maps ו-Waze. זה מאוד מועיל כשמאחרים לפגישה תוך כדי ניווט בעיר לא מוכרת, למשל. אבל לטכנולוגיה הדיגיטלית יש גם מגבלות. ואם אנחנו תלויים לגמרי בטכנולוגיה אנחנו בבעיה. למפות הנייר לעולם לא נגמרות הסוללות והן לא ישברו אם הן יפלו על הקרקע, הן מכילות מידע מפורט הרבה יותר מרוב המפות הדיגיטליות והן מעשיות הרבה יותר לתכנון וללימוד שטחים גדולים יותר ונתיבים ארוכים יותר.
והכי חשוב, אף אחד מאיתנו לא נולד כנווט מקצועי ועם חוש התמצאות מפותח. כל הכישורים האלה הם נרכשים, אבל הרצון לצאת לשטח ולחקור צריך לבוא מבפנים, אתם חייבים לאהוב את זה, אחרת זה לא יעבוד.
אז איך מתחילים ?
- רוכשים מפה טופוגרפית של אזור מוכר (מפות טיולים וסימון שבילים של החברה להגנת הטבע מופקות ומתעדכנות על ידי הוועדה לשבילי ישראל זה למעלה מארבעים שנה, מומלץ) , לומדים את המפה ומייחסים את מה שרואים סביבנו. לאורך זמן, פעולות אלה יתנו לנו תחושה כיצד מפות מתקשרות תצורות קרקע. קווי מתאר במפות טופוגרפיות מתארים את צורת פני האדמה וזה המידע החשוב ביותר בכל מפה לסימון שבילים. באמצעות קווים אלה המפה מספרת לנו למה לצפות ומה נראה סביבנו. עם הזמן והתרגול, נקבל תחושה לזה. לימוד מפות בבית הוא תרגיל נהדר להשגת התחושה, השוואה בין מפה לבין השטח בפועל טובה עוד יותר. תרגול מביא לשלמות.
- כשאתם שם בחוץ, יישרו את המפה עם השטח שמסביב (צפונה על המפה שמצביעה צפונה בשטח). הסתכלו סביב מה שאתם רואים והשוו למפה. בחרו מסלול שאתם מכירים. עקבו אחר ההתקדמות שלכם במפה, ואתרו כל פרט שצויר במפה וזהו אותו בשטח. זוהי דרך נהדרת ללמוד כיצד המפה והשטח קשורים זה לזה.
- לאחר הריצה, זכרו את הפעילות האחרונה שלכם באזור המפה וזהו את המסלול שלכם במפה. לימדו את קווי המתאר והסתכלו על המרווחים ביניהם. איפה הגבעות? כמה הם גבוהות? האם יש עמקים, רכסים, ערוצים או אוכפים? האם המדרון במיקום מסוים תלול או שטוח? מה הנקודה הגבוהה ביותר במפה? הנמוך ביותר? איפה המדרון התלול ביותר?
מוזמנים לפנות אלי הכל שאלה או בקשה 🏃🏃
נתראה על השבילים
אילן
